1. כשמעריצים אדם במקום להכיר אותו או בוחרים את האדם הלא נכון יש אנשים שנכנסים לקשר חדש כשהם באמת רוצים להכיר את האדם שמולם. הם שואלים שאלות, מקשיבים, מגלים סקרנות ונותנים לדברים להתפתח בהדרגה. אבל יש גם מצבים אחרים, נפוצים הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. מצבים שבהם אדם אחד לא באמת מכיר את הצד השני, אבל כבר משוכנע שמדובר באדם מיוחד בצורה יוצאת דופן. לפעמים זה מתחיל אחרי כמה שיחות. לפעמים אחרי דייט אחד. ולפעמים אפילו לפני שנפגשו בכלל. האדם השני הופך לדמות כמעט מושלמת. כל דבר שהוא אומר נשמע חכם יותר. כל תכונה קטנה מקבלת משמעות גדולה. כל פרט חיובי הופך להוכחה לכך שמדובר במישהו נדיר במיוחד. הבעיה היא שבאותו שלב לא תמיד קיימת היכרות אמיתית. קיימת הערצה. והערצה היא דבר שונה לחלוטין מהיכרות. 2. הערצה ממלאת את החללים בדמיון כאשר אנחנו עדיין לא מכירים אדם לעומק, קיימים הרבה מאוד דברים שאנחנו לא יודעים עליו. אנחנו לא יודעים איך הוא מתמודד עם לחץ, איך הוא מגיב לאכזבות, איך הוא מתנהג ברגעים קשים או אילו חולשות יש לו. אבל המוח האנושי לא אוהב חללים ריקים. לכן הוא מתחיל להשלים אותם בעצמו. אם התרשמנו ממישהו מאוד, אנחנו נוטים להניח שגם שאר הדברים בו חיוביים. אם הוא נראה בטוח בעצמו, אנחנו מניחים שהוא גם בוגר. אם הוא כריזמטי, אנחנו מניחים שהוא גם רגיש. אם הוא מצליח בתחום אחד, אנחנו מייחסים לו יתרונות גם בתחומים אחרים. כך נוצרת דמות שלא בהכרח קיימת במציאות. היא קיימת בעיקר בדמיון. 3. אנשים מתאהבים בסיפור שהם מספרים לעצמם אחת הסיבות לכך שהערצה יכולה להיות כל כך חזקה היא שהיא אינה מבוססת רק על האדם השני. היא מבוססת גם על הסיפור שאנחנו בונים סביבו. פתאום הוא נראה כמו האדם שתמיד חיפשנו. האישה המושלמת. הגבר שתמיד חלמנו עליו. הקשר שיכול לשנות את החיים. ככל שהסיפור גדל, כך קשה יותר לראות את האדם האמיתי. אנחנו כבר לא בוחנים אותו כפי שהוא. אנחנו בוחנים אותו דרך החלום שנוצר סביבו. 4. הערצה אינה מאפשרת לראות חולשות כאשר מכירים אדם באמת, מגלים גם את החלקים הפחות מושלמים שבו. הוא עושה טעויות. הוא טועה בשיקול דעת. לפעמים הוא מתנהג בצורה לא בוגרת. לפעמים הוא מאכזב. זה חלק טבעי מהיותו בן אדם. אבל כאשר נמצאים בשלב של הערצה, קשה מאוד לראות את הדברים האלה. גם כאשר הם מופיעים, המוח ממהר להסביר אותם, להצדיק אותם או להתעלם מהם. במקום להכיר את האדם כפי שהוא, מתחילים להגן על התמונה שבנינו עליו. וזו כבר אינה היכרות. זו אידיאליזציה. 5. למה אנשים נופלים לזה? הסיבה הראשונה היא משיכה חזקה. כאשר מישהו מוצא חן בעינינו במיוחד, קל מאוד להיסחף. אבל יש גם סיבות עמוקות יותר. לפעמים אנשים מרגישים בדידות ארוכה ומייחסים משמעות עצומה לכל קשר חדש. לפעמים הם מחפשים תקווה. לפעמים הם מחפשים אדם שיציל אותם מהאכזבות של העבר. ולפעמים הם פשוט רוצים להאמין שסוף־סוף מצאו משהו יוצא דופן. במצבים כאלה קל מאוד להתאהב ברעיון לפני שמתאהבים באדם. 6. הרגע שבו המציאות פוגשת את הפנטזיה בשלב מסוים כמעט תמיד מגיע רגע שבו המציאות מתחילה להתנגש בתמונה המושלמת. האדם המוערץ אומר משהו מאכזב. מתנהג בצורה לא צפויה. מגלה חולשה. או פשוט מתברר כאדם רגיל לחלוטין. עבור מי שהכיר אותו באמת, זה לא דרמטי. אבל עבור מי שהעריץ אותו, זה יכול להרגיש כמו נפילה גדולה. לא משום שהאדם השתנה. אלא משום שהתמונה שנבנתה בראש התחילה להתפרק. 7. לפעמים האדם השני כלל לא אשם זה אחד הדברים המעניינים בתופעה הזאת. לעיתים קרובות האדם המוערץ לא הבטיח שום דבר מיוחד. הוא לא הציג את עצמו כמושלם. הוא לא ביקש שיעריצו אותו. הציפיות נבנו בעיקר בצד השני. לכן כאשר האכזבה מגיעה, היא לא תמיד נובעת ממה שהאדם עשה. לפעמים היא נובעת מהפער בין המציאות לבין הפנטזיה. וככל שהפנטזיה הייתה גדולה יותר, כך גם האכזבה עלולה להיות גדולה יותר. 8. היכרות אמיתית דורשת סבלנות אחת הבעיות של הערצה היא שהיא מנסה לדלג על שלב ההיכרות. היא רוצה להגיע מיד למסקנה. מיד להחליט. מיד לדעת. אבל בני אדם אינם נחשפים בבת אחת. הם מתגלים בהדרגה. דרך שיחות. דרך חוויות. דרך רגעים טובים ופחות טובים. רק הזמן מאפשר לראות אדם כפי שהוא באמת. לא כפי שהיינו רוצים שיהיה. 9. הקשרים הבריאים ביותר מתחילים מסקרנות מעניין לראות שקשרים חזקים ויציבים אינם תמיד מתחילים בהערצה גדולה. לעיתים קרובות הם מתחילים מסקרנות. יש משיכה. יש עניין. יש רצון להכיר. אבל יש גם מקום לשאלות. לספק בריא. לגילוי הדרגתי. במקום להחליט מיד שמדובר באדם מושלם, נותנים למציאות להציג את עצמה. וכך נבנה קשר שמבוסס על היכרות אמיתית, ולא על ציפיות. 10. מה קורה כאשר מפסיקים להעריץ ומתחילים להכיר? זהו הרגע שבו קשר אמיתי יכול להתחיל. כאשר מפסיקים לראות רק את התכונות המרשימות ומתחילים לראות גם את החולשות. כאשר מפסיקים לחפש שלמות ומתחילים לראות אנושיות. כאשר האדם שמולנו מפסיק להיות דמות ומתחיל להיות אדם. דווקא בנקודה הזאת נבחנת האהבה האמיתית. לא כאשר הכול נראה מושלם. אלא כאשר רואים את המציאות במלואה ובוחרים להישאר. 11. כמה מילים לסיום כשמעריצים אדם במקום להכיר אותו, קל מאוד להרגיש רגשות חזקים בזמן קצר. הערצה מעניקה התרגשות, תקווה ותחושה שפגשנו מישהו יוצא דופן. אבל היא גם עלולה להרחיק אותנו מהדבר החשוב ביותר – האדם האמיתי שנמצא מולנו. היכרות אמיתית דורשת זמן. היא דורשת סבלנות, הקשבה ונכונות לראות לא רק את מה שמרשים אותנו, אלא גם את מה שהופך את האדם לאנושי. כי בסופו של דבר, קשרים עמוקים אינם נבנים על הערצה. הם נבנים על היכולת לראות אדם כפי שהוא באמת, ועדיין לרצות להכיר אותו עוד יותר.