1. האנשים שמרגישים שהם מאחרים למצוא אהבה גם למה יש אנשים שמרגישים געגוע יש רגע בחיים שבו אנשים רבים מתחילים להסתכל סביבם ולהרגיש שמשהו אצלם לא מתקדם בקצב הנכון. חברים מתחתנים, בני משפחה מקימים משפחות, הרשתות החברתיות מתמלאות בתמונות של זוגות מאושרים, חופשות רומנטיות והודעות על אירוסים. לאט־לאט מתחילה להופיע תחושה מטרידה שקשה להתעלם ממנה. אולי אני מאחר. אולי הייתי צריך למצוא אהבה כבר מזמן. אולי כולם כבר במקום שאני עדיין מנסה להגיע אליו. התחושה הזאת יכולה להופיע בגיל עשרים וחמש, שלושים, ארבעים ואפילו מאוחר יותר. היא אינה קשורה תמיד לגיל עצמו, אלא להשוואה המתמדת לאחרים. ברגע שאנשים מתחילים למדוד את החיים שלהם לפי הקצב שבו אחרים מתקדמים, קל מאוד להרגיש שנשארנו מאחור. הבעיה היא שהתחושה הזאת אינה משפיעה רק על מצב הרוח. לעיתים היא משנה את כל הדרך שבה אנשים מחפשים זוגיות, בוחרים בני זוג ומקבלים החלטות לגבי העתיד שלהם. 2. החיים אינם מתקדמים לפי לוח זמנים אחיד אחת האשליות הנפוצות ביותר היא שלכל אדם יש מסלול חיים קבוע. כאילו יש גיל מסוים שבו צריך למצוא אהבה, גיל שבו צריך להתחתן וגיל שבו צריך להגיע לנקודות ציון מסוימות. כאשר המציאות אינה מתיישרת עם התכנית הזאת, אנשים מתחילים להרגיש שמשהו אצלם לא עובד כמו שצריך. אבל אם מסתכלים סביב בכנות, מגלים שהחיים כמעט אף פעם אינם מתנהלים בצורה מסודרת כל כך. יש אנשים שמוצאים אהבה בגיל צעיר מאוד ומאבדים אותה בהמשך. אחרים מבלים שנים רבות לבד ואז פוגשים את האדם הנכון דווקא בתקופה שבה כבר הפסיקו לצפות לכך. יש מי שמתחתנים מוקדם ומתגרשים, ויש מי שבונים זוגיות יציבה רק בשלב מאוחר יותר בחיים. הבעיה היא שאנחנו בדרך כלל רואים רק את התוצאה הסופית אצל אחרים, ולא את כל הדרך שהם עברו כדי להגיע אליה. 3. ההשוואה לאחרים יוצרת לחץ מיותר אחד הדברים שמעצימים את התחושה הזאת הוא ההרגל להשוות את עצמנו לאחרים. כאשר חברים סביבנו נכנסים לזוגיות או מקימים משפחות, קל מאוד לחשוב שהם עשו משהו נכון שאנחנו עדיין לא הצלחנו לעשות. אבל ההשוואה הזאת כמעט תמיד לא הוגנת. אנחנו משווים את החיים המלאים שלנו, עם כל הספקות, הפחדים והקשיים, לתמונה חלקית מאוד של אנשים אחרים. אנחנו לא תמיד יודעים מה באמת קורה בתוך הקשרים שנראים מושלמים מבחוץ. אנחנו לא יודעים אילו ויתורים נעשו בדרך, אילו משברים עברו עליהם או כמה פעמים הם עצמם הרגישו אבודים. ובכל זאת, המוח ממשיך לחשב. מי כבר נשוי. מי כבר בזוגיות. מי כבר התקדם. וכך נוצרת תחושה מלאכותית של מרוץ שאף אחד מעולם לא הכריז עליו. 4. הפחד להישאר לבד מתחיל לנהל החלטות כאשר אדם מרגיש שהוא מאחר למצוא אהבה, משהו נוסף מתחיל לקרות. במקום לבחור בני זוג מתוך התאמה אמיתית, הוא מתחיל לבחור מתוך לחץ. פתאום שאלות כמו "האם טוב לי עם האדם הזה?" מוחלפות בשאלות אחרות. "מה אם לא אמצא מישהו אחר?" "מה אם זו ההזדמנות האחרונה שלי?" "מה אם אני בררן מדי?" הפחד מפני העתיד מתחיל להיות חזק יותר מהקשב למה שקורה בהווה. במצב כזה אנשים עלולים להישאר בקשרים שלא מתאימים להם, להתפשר על דברים חשובים להם או להיכנס לזוגיות רק כדי להרגיש שהם מתקדמים כמו כולם. אבל אהבה שנבנית מתוך לחץ נושאת איתה בעיות משלה. היא לא תמיד מבוססת על בחירה חופשית, אלא על הרצון לברוח מהפחד להישאר מאחור. 5. הרשתות החברתיות מחזקות את התחושה לפני שנים אנשים השוו את עצמם בעיקר למעגל הקרוב שלהם. היום המצב שונה לחלוטין. בכל יום אנחנו נחשפים לעשרות סיפורים של אנשים אחרים. אירוסים, חתונות, ימי נישואין, תמונות זוגיות וחופשות מושלמות מופיעים מול העיניים שלנו ללא הפסקה. הבעיה היא שהרשתות החברתיות מציגות רגעים נבחרים בלבד. הן כמעט אף פעם לא מציגות את הריבים, הבדידות, הספקות והמשברים שקיימים גם אצל אותם אנשים. כתוצאה מכך נוצרת תחושה שכולם מאושרים, כולם מצליחים וכולם מצאו אהבה – חוץ מאיתנו. אבל זו אינה המציאות. זו רק גרסה מצומצמת מאוד שלה. 6. אנשים שוכחים כמה החיים יכולים להשתנות כאשר מישהו מרגיש שהוא מאחר, הוא בדרך כלל מסתכל רק על ההווה. הוא רואה את המצב הנוכחי שלו ומנסה לנבא ממנו את כל העתיד. אבל החיים אינם עובדים כך. יש תקופות שנראות תקועות לחלוטין, ואז בתוך חודשים ספורים הכול משתנה. אנשים עוברים לעיר חדשה. מחליפים עבודה. פוגשים חברים חדשים. נכנסים למסגרות חדשות. ולפעמים היכרות אחת משנה כיוון של שנים. רבים מהאנשים שנמצאים היום בזוגיות מאושרת יכולים להיזכר בתקופה שבה היו בטוחים שזה כבר לא יקרה להם. 7. אהבה אינה תחרות אחת הסיבות המרכזיות לסבל סביב הנושא הזה היא שאנשים מתחילים להתייחס לאהבה כמו להישג. כאילו מדובר במירוץ שבו צריך להגיע לקו הסיום לפני אחרים. אבל אהבה אינה תחרות. אין מדליה למי שמצא ראשון. אין פרס למי שהתחתן מוקדם יותר. ואין עונש למי שהגיע מאוחר יותר. זוגיות טובה נמדדת באיכות שלה, לא במהירות שבה היא התחילה. קשר שנבנה בזמן הנכון עם האדם הנכון שווה הרבה יותר מקשר שנוצר רק כדי לסמן וי על יעד חברתי. 8. לפעמים דווקא ההמתנה מלמדת דברים חשובים אנשים רבים שמרגישים שהם מאחרים אינם רואים גם את היתרונות של הדרך שהם עברו. השנים שבהן היו לבד לימדו אותם דברים על עצמם. הן עזרו להם להבין מה חשוב להם, מה הם מחפשים ומה הם כבר לא מוכנים לקבל. נכון, לא תמיד קל לעבור את התקופה הזאת. לפעמים היא מלווה בבדידות ובתסכול. אבל היא גם יכולה ליצור בגרות רגשית שלא הייתה קיימת קודם. במקרים רבים, דווקא האנשים שעברו דרך ארוכה יותר מגיעים לזוגיות עם הבנה עמוקה יותר של עצמם ושל מה שהם באמת צריכים. 9. למה התחושה הזאת כל כך נפוצה? בסופו של דבר, כמעט כל אדם רוצה אהבה. כמעט כל אדם רוצה להרגיש שייך, רצוי ומחובר למישהו אחר. לכן כאשר הדבר הזה עדיין לא קרה, קל מאוד לחשוב שמשהו לא בסדר. אבל הרצון למצוא אהבה אינו הוכחה לכך שאנחנו מאחרים. הוא רק הוכחה לכך שאנחנו אנושיים. הבעיה מתחילה כאשר הרצון הזה הופך ללחץ תמידי. כאשר כל שנה שעוברת מרגישה כמו כישלון נוסף. כאשר אנשים מפסיקים לראות את החיים שלהם ומתרכזים רק במה שחסר להם. 10. כמה מילים לסיום האנשים שמרגישים שהם מאחרים למצוא אהבה חיים לעיתים עם תחושת לחץ שרוב הסביבה אפילו לא מודעת אליה. הם רואים אחרים מתקדמים ומרגישים שהם עומדים במקום. אבל ברוב המקרים, התחושה הזאת נובעת הרבה יותר מהשוואה לאחרים מאשר מהמציאות עצמה. אהבה אינה מגיעה לפי לוח שנה. היא אינה בודקת גיל, ואינה מתעניינת אם מישהו עומד בקצב של החברים שלו. היא מגיעה כאשר שני אנשים נפגשים בזמן שמתאים להם, ולא בזמן שנראה נכון לאחרים. כי בסופו של דבר, למצוא אהבה מאוחר יותר זה לא להפסיד במרוץ. זה פשוט להגיע ליעד בדרך אחרת.