1. האם הייתם יוצאים לדייט עם אדם שאין לו בכלל רשתות חברתיות? אם לפני עשרים שנה מישהו היה אומר שאין לו פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק או כל רשת חברתית אחרת, אף אחד לא היה מרים גבה. זו הייתה המציאות של כולם. היום המצב הפוך לחלוטין. בעולם שבו כמעט כל אדם משתף תמונות, מחשבות, חופשות, ארוחות ורגעים מחייו ברשת, אדם שאין לו כלל נוכחות דיגיטלית נראה לעיתים כמו תופעה נדירה. פשוט חייבים לקרוא: החלפת זוגות חרדים עבור חלק מהאנשים זה אפילו מעורר חשד. כאשר מכירים מישהו באתר הכרויות ומגלים שאין לו שום חשבון ברשתות החברתיות, מתחילות מיד שאלות. למה? מה הוא מסתיר? האם הוא נשוי? האם התמונות שלו אמיתיות? האם הוא בכלל מי שהוא טוען להיות? מנגד, יש אנשים שרואים בכך דווקא יתרון גדול. מבחינתם אדם שאינו חי בתוך הרשתות החברתיות הוא אדם רגוע יותר, עצמאי יותר ופחות מושפע מהצורך לקבל אישור מהסביבה. השאלה המעניינת היא מי צודק. האם היעדר מוחלט של רשתות חברתיות הוא דגל אדום שכדאי להיזהר ממנו, או דווקא סימן לכך שמדובר באדם שיודע לשמור על הפרטיות שלו בעולם שהפך לחשוף מדי? 2. היום אנשים בודקים פרופיל עוד לפני שהם בודקים את האדם אחת התופעות המעניינות ביותר בעולם ההיכרויות המודרני היא העובדה שאנשים רבים מרגישים שהם כבר מכירים מישהו עוד לפני שנפגשו איתו. מספיק לקבל שם פרטי ותמונה. תוך כמה דקות אפשר למצוא פייסבוק. אינסטגרם. לינקדאין. תמונות מטיולים. חברים משותפים. תחביבים. מקומות עבודה. ולפעמים אפילו מידע אישי שלא נועד בכלל להגיע לאנשים זרים. במילים אחרות, אנשים רבים משתמשים ברשתות החברתיות כסוג של "בדיקת רקע" לפני הדייט הראשון. לכן כאשר הם נתקלים באדם שאין לו שום נוכחות ברשת, הם מרגישים לפתע שהם מאבדים כלי חשוב שהיה מעניק להם תחושת ביטחון. פתאום אי אפשר לבדוק. אי אפשר לחפש. אי אפשר לקבל תמונה מוקדמת. וזה יוצר חוסר נוחות אצל חלק מהאנשים. 3. האם אדם בלי רשתות חברתיות באמת מסתיר משהו? זוהי כנראה השאלה הראשונה שעולה לרוב האנשים בראש. האמת היא שלפעמים כן. אבל ברוב המקרים לא. יש אנשים שמחקו את הרשתות החברתיות אחרי שנים של שימוש משום שהרגישו שהן גוזלות מהם זמן. יש אנשים שעובדים במקצועות שבהם הפרטיות חשובה. יש כאלה שפשוט מעולם לא התחברו לתרבות של פרסום עצמי. ויש גם אנשים שמאסו בהשוואות הבלתי פוסקות לאחרים. עבורם, החיים האמיתיים מעניינים יותר מהחיים על המסך. הבעיה היא שבעידן שבו כולם רגילים להיות חשופים, דווקא מי שבוחר בפרטיות נתפס לעיתים כחריג. 4. אולי דווקא האדם הזה חי חיים אמיתיים יותר? זו נקודה שכדאי לחשוב עליה. כאשר אדם אינו מבלה שעות בגלילה, העלאת סטוריז ובדיקת תגובות, הוא בדרך כלל משקיע את הזמן הזה במקומות אחרים. משפחה. חברים. עבודה. תחביבים. ספורט. טיולים. קריאה. לא כל אדם בלי רשתות חברתיות חי חיים טובים יותר, כמובן. אבל גם לא כל אדם עם אלפי עוקבים חי חיים מעניינים יותר. לפעמים דווקא האנשים השקטים ביותר הם אלה שחיים את החיים באופן מלא מבלי להרגיש צורך לתעד כל רגע. 5. למה אנשים מרגישים יותר בטוחים כשיש פרופיל? מבחינה פסיכולוגית, רשת חברתית יוצרת אשליה של היכרות. כאשר אנחנו רואים מאות תמונות של אדם, אנחנו מרגישים שאנחנו מכירים אותו. אבל זו לא תמיד האמת. הרבה אנשים מעלים רק את הרגעים הטובים. רק את התמונות המחמיאות. רק את החופשות. רק את ההצלחות. לעיתים הפרופיל הדיגיטלי הוא לא האדם עצמו אלא גרסה ערוכה היטב של המציאות. לכן העובדה שלמישהו יש חשבון פעיל ברשת אינה בהכרח הוכחה לכך שהוא אמין יותר. ובאותה מידה, העובדה שאין לו חשבון אינה הוכחה לכך שהוא מסתיר משהו. 6. האם היעדר רשתות חברתיות יכול להשפיע על הדייט עצמו? בהחלט. לפעמים לטובה. כאשר שני אנשים יושבים בבית קפה ואין ביניהם צורך לצלם כל מנה, לבדוק הודעות כל חמש דקות או להעלות סטורי מהשולחן, השיחה עשויה להיות טבעית יותר. הקשב עובר לאדם שמולך. לא למסך. לא לעוקבים. לא לתגובות. רק לשיחה. יש אנשים שמגלים שזו חוויה נדירה למדי בעולם של היום. מצד שני, יש כאלה שמרגישים שחסר להם מידע ושקשה להם לבטוח באדם שאין עליו שום עקבות דיגיטליות. לכן הרבה תלוי בגישה האישית של כל אחד. 7. מה באמת חשוב לבדוק? בסופו של דבר, השאלה אינה אם יש לאדם פייסבוק או אינסטגרם. השאלה היא האם הוא ישר. האם הוא עקבי. האם הוא מכבד. האם הסיפורים שלו הגיוניים. האם הוא מוכן לשיחת וידאו. האם ההתנהגות שלו תואמת את מה שהוא מספר. אלו הדברים שבאמת מלמדים על האדם. לא מספר העוקבים שלו. לא כמות הלייקים. ולא תדירות העלאת התמונות. 8. כמה מילים לסיום בעידן שבו רשתות חברתיות הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים, אדם שאין לו כלל נוכחות דיגיטלית עלול להיראות חריג. עבור חלק מהאנשים זה מעורר חשד, ועבור אחרים דווקא סקרנות והערכה. האמת היא שאין תשובה אחת נכונה. יש אנשים שמסתירים דברים מאחורי פרופיל נוצץ, ויש אנשים כנים לחלוטין שאין להם שום חשבון ברשת. בסופו של דבר, איכות ההיכרות אינה נמדדת לפי מספר התמונות באינסטגרם או כמות החברים בפייסבוק. היא נמדדת לפי האדם עצמו. לפי הדרך שבה הוא מדבר, מתנהג, מכבד ומתקשר. כי גם בעולם שבו הכול מתועד ומפורסם, הדברים החשובים ביותר עדיין מתגלים פנים מול פנים – ולא דרך מסך.